יאלובץ נ' קריסטל פלוס ייצור ושיווק חומרי ניקוי בע"מ ואח'

פסק דין משלים

1.בהמשך לפסק דיני מיום 28.3.13, ובהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.11.13 בתיק ע"א 2256-06-13 נדרשתי לדון באופן מפורש בשתי השאלות כדלקמן:

א.מה היה סכום החוב של חייביה של הנתבעת 1 (להלן – "החברה") במועד ההזמנה האחרונה והאספקה האחרונה, בהתייחס לראיות שהובאו לפיהן חלק גדול מהחובות היו ידועים לנתבעים 2 ו-3 לפני האספקה האחרונה, מאחר שנעשו כלפי השותפות (להלן - "חוב חייבי החברה").

ב.התייחסות להודאת בעל דין של אחד הנתבעים 2 או 3, לפיה עפ"י מאזן החברה, שנשלח לתובע, הייתה השותפות של הנתבעים 2 ו-3 חייבת לחברה כ-850,000 ש"ח, אשר לו שולמו, היו מעמידים אותה לכאורה במצב בו יכלה לפרוע את חובה לתובע (להלן – "חוב השותפות").

2.בהחלטתי מיום 26.11.13 הוריתי לצדדים להגיש טיעון בכתב.

2.1לא התרתי לצדדים להביא ראיות נוספות מטעמם, הואיל ולטעמי שלב הבאת ראיות הצדדים בתיק הסתיים, וכל ראיה שהייתה בידי מי מהצדדים צריכה הייתה להיות מוגשת לתיק עובר לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.11.12.

2.2מובן, כי לו היה צד טוען כי בידו ראיה חדשה, שלא הייתה בידיו במועד שמיעת הראיות בתיק אף לא יכול היה להשיגה באותו מועד במאמץ סביר, הייתי מתירה צירופה.

2.3הגשת ערעור, כך לסברתי, אינה אמצעי למתן רשות להגשתן של ראיות, שהיו בידיו של צד והוא בחר שלא להגישן תוך מהלך ההליך לפני הערכאה הדיונית, מכל סיבה שהיא. בפרט, אין בהגשת ערעור כדי להוות "מקצה שיפורים" לתיקון שגיאות דיוניות של צד כזה או אחר;

להליך המשפטי חייב להיות סוף, ואם תתאפשר הגשת ראיות בדרך זו, לא יהא לעולם קץ להתדיינויות. כל צד שלא זכה, "ייזכר" לפתע, כי בידיו מסמך או עדות או ראיה אחרת, אשר אם יביאה כעת תביא לזכייתו בדין.

2.4חרף האמור, הרשה לעצמו התובע לצרף ראיות, שלא הוגשו על ידו בהליך שהתקיים לפניי בלא שניתן על ידו כל טעם לדבר, ובהחלטתי מיום 17.3.14 (בבק' מס' 27) צוין הדבר במפורש.

3.בהחלטה מיום 13.1.14 זימנתי את הצדדים לדיון לפניי, וזאת בעיקר במטרה לנסות ולהביאם להסכמה.

3.1הדיון התקיים ביום 13.4.14, במסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם, אף התקיים דיון לא פורמאלי, ומשלא עלה בידי להביא את הצדדים לכדי הסכמה, קבעתי בסיומו כי פסק הדין יינתן ויישלח לצדדים.

3.2ביום 14.4.14 הגיש התובע בקשה להגיש סיכומים בכתב של עמ' אחד, ובהחלטתי מיום 16.4.14 התרתי לתובע, אשר שוב איננו מיוצג, לעשות כן.

3.3ביום 22.4.14 הגיש התובע סיכומיו ועיינתי בהם עיין היטב.

אינני מוצאת שיש צורך להטריח את הנתבעים בהגשת סיכומים נוספים מטעמם, ודי בכל הטיעונים שהוגשו עד היום לצורך מתן הכרעתי.

4.חוב חייבי החברה

4.1בהתאם לסע' 4 ו-5 לעיקרי הטיעון מטעם התובע (הוגש ביום 15.12.13), ההזמנה האחרונה בוצעה בחודש מאי 2009 והאספקה האחרונה בוצעה בחודש יולי 2009.

לטענת התובע, כבר אז ידעו הנתבעים 2 ו-3 שלא יהא ביכולתה של החברה לסלק את חובה.

אציין כבר כעת, כי מועד האספקה של הסחורה אינו רלוונטי, משהעיד התובע עצמו, שאין לו מה לעשות עם הסחורה מרגע שיצאה מסין באוניה בדרך לארץ (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 31-32, עמ' 16 ש' 1-3, ש' 12-13).

אי אספקת הסחורה לא הייתה גורמת לכל הקטנת נזק מצידו של התובע, ההפך הוא הנכון: הדבר אך היה גורם להגדלת נזקיו, כפי שהעיד בעצמו.